בנם של חדוה ומורדי. נולד ביום י"א בחשוון תשס"ג (16.10.2002) באשקלון. אח ליניר, נסים והילי.

נדב נולד והחל את חייו באשקלון, וכשהיה בן שש עברה המשפחה לאופקים. גדל באופקים ובה התחנך. למד בבית הספר היסודי "הגבעה" ובתיכון "עמל אמירים".

נדב גדל במשפחה גדולה, חמה ומגוננת, שממנה זכה לאהבה ולתמיכה רבה. היה חבר טוב של אחיו הגדול יניר, אח אוהב ודואג לשני אחיו הקטנים ובן טוב להוריו – כיבד אותם, דאג להם ונרתם לעזרתם.

המוטו של נדב בחיים היה "אם אתה יכול לחלום את זה, אתה יכול לעשות את זה", ואכן הוא היה עצמאי, חרוץ ושאפתן ולמרות גילו הצעיר שימש כעמוד התווך של הבית. בהיותו תלמיד בתיכון עבד בעבודות שונות ובכסף שהשתכר השתמש לבילוייו, כדי לא להכביד על הוריו.

נדב, ילד מצחיק עם חוש הומור ייחודי, הפיץ אור והיה מוקף כל חייו בחברים. באופקים הוא היה חלק מחבורה בלתי נפרדת, ובלט כחבר למופת – טובתם של חבריו עמדה תמיד לנגד עיניו, והוא בלט ביכולת שלו לתמוך בהם, להיות להם אוזן קשבת ולהושיט יד לעזרה בכל עת. כל זאת עשה בענווה וצניעות ובלי לבקש תשומת לב או תמורה.

ביום 22.3.2021 התגייס לצה"ל, לחטיבת "כפיר", גדוד "נחשון", ובכך הגשים את חלומו לשרת בשירות קרבי. נדב גילה באימונים יכולת גבוהה ותפיסה מהירה, וחשוב לא פחות – יצר קשרים עמוקים ואמיצים עם חבריו לגדוד, שאותם כינה "אחים", עזר להם ותפקד כמוביל חברתי. בזכות כל אלה זכה להערכה רבה מצד חבריו ומצד מפקדיו.

בחופשות מהצבא בילה נדב עם חבריו. הוא אהב לרקוד ולרכוב על האופנוע שלו. בה בעת לא זנח את משפחתו והמשיך לסייע ככל יכולתו. הוא עבד בכל הזדמנות ופעמים רבות ויתר לשם כך על מפגשים עם בת זוגו וחבריו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בשמחת תורה נסע נדב עם חבר לבלות במסיבת הטבע ברעים. כשהחלה המתקפה נסו מהמקום לכיוון הפרדסים, אך במהלך המנוסה חברו נקע את רגלו והתקשה להמשיך בדרך. נדב לא נטש אותו, ובתושייה רבה סייע לו להסתתר בתוך גומחה בעץ לאחר שהסתיר אותו עם ענפים. לנדב היה חשוב להגיד לחברו שהוא חוזר הביתה באותו היום, הוא שב ואמר לו שעליו להישאר במקום המסתור כדי שיוכל לראות את בתו שעתידה להיוולד. נדב ביקש מהחבר להמתין עד שיחזור עם עזרה, בדרכו לחיפוש עזרה נתקל בחוליית מחבלים ונורה למוות. חברו ניצל.

סמל ראשון נדב ביטון נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באופקים. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.

חודשים אחדים אחרי נפילתו כתבה משפחתו: "נדבי שלנו, שישה-עשר שבועות בלעדיך וזה נהייה קשה יותר מיום ליום, משבת לשבת. אתה הגאווה הכי גדולה שלנו, הגיבור שלנו, מלך העולם שלנו. אנחנו פה למטה עושים הכול כדי להגשים את המטרות והחלומות שלך, את הדברים שלא הספקת לסיים, אנחנו מפזרים את השם שלך והסיפור שלך בכל מקום שכולם יכירו את נדב שלנו, התומך, הדואג, החייכן, המצחיק, זה שדואג לאחרים לפניו. אנחנו עושים הכול שתסתכל עלינו מלמעלה ותהייה גאה ומאושר ומבטיחים שלא נפסיק לעולם. מלאך שלנו אתה כל כך חסר. הפנים היפות שלך, החיוך הטהור והיפה בעולם. אנחנו אוהבים אותך ומתגעגעים. לנצח תחיה בליבנו אהוב שלנו. שבת שלום ילד יפה".

בחופשות מהצבא עמל נדב על הקמת יחידת דיור עבורו. לאחר נפילתו הגו הוריו את הרעיון לתרום את היחידה עבור חיילים בודדים. במאמצים משותפים הם השלימו את בניית היחידה, והיא נתרמה לטובת חיילים בודדים או חיילים שזקוקים ללינה בדרך.

משפחתו הוציאה לזכרו מדבקות הנושאות את המשפטים "אם אתה מסוגל לחלום את זה אתה מסוגל לבצע את זה" ו"תשמור על העולם ילד".

אומן הגרפיטי וציורי הקיר ארד לוי צייר על קיר מיגונית ליד בית המשפחה באופקים את דמותו של נדב, ודמותו מופיעה גם במיגונית ברחוב אלי כהן בעיר אשקלון.

לזכרו הוקם עמוד הנצחה באינטגרם, "remember_Nadav_Biton".